החברה ניכתה תשומות על עבודות ושילמה תמורתן, אך מי שביצע את העבודות זה לא החברה בחשבוניות אלא גורם אחר (חברה זרה). מע״מ הוציא שומה לחברה וביטל לה את ההכרה בתשומות והוציא שומה לפי מיטב השפיטה. החברה טענה שניהלה ספרים כדין ועל כן נטל הראיה הוא על מע״מ. בית המשפט קבע כי המבחן הרלוונטי הוא ״המבחן האובייקטיבי״, שלפיו די בעצם העובדה כי החשבונית אינה כדין לשלילת זכאותו של הנישום לניכוי תשומות. ניכוי מס התשומות מצד אחד, כשבצד השני לא משולם מס עסקאות, אינו מתיישב עם תכלית החקיקה ועיקרון ההקבלה המהווה את אבן היסוד של חוק מע״מ. בית המשפט דחה את הערעור. לעומת זאת יש את ״המבחן הסובייקטיבי״. אם העוסק יוכיח כי נקט בכל האמצעים הסבירים כדי לאמת את החשבוניות ואת זהות העוסק ולמרות זאת לא גילה ולא יכול היה לגלות כי העוסק לא היה זכאי להוציא את החשבונית, למרות זאת החברה תהיה רשאית לנכות את מס התשומות.

1996 | הזוכה – מע"מ