המחלוקת המרכזית בערעור נסובה על סוגיית ההתיישנות בהוצאת שומה או צו ובשאלה, מהו המועד הקובע: מועד משלוח השומה או הצו, או המועד שבו התקבל אצל הנישום. השאלה נוגעת ליישומה של ההלכה שנקבעה בעניין פקיד שומה ירושלים נ' סמי מיום 22.4.07, שהפכה הלכה קודמת שנפסקה בעניין יצחק ביר בע"מ. הערעור לבית המשפט העליון הוגש על ידי פקיד השומה, המשיב, שחלק על קביעת בית המשפט המחוזי כי בנסיבות, לא הובאה ההחלטה בהשגה לידיעת הנישום. נפסק: לפי ההלכה העדכנית בעניין זה, יש לפרש את המושג "שימוש בסמכות" שבסעיף 152(ג) לפקודה כמכוון לא רק להוצאת הצו על ידי פקיד השומה, אלא גם להבאתו לידיעת הנישום. הלכה זו הדגישה את החשיבות הנודעת לצמצום חוסר הוודאות שבו מצוי הנישום. היום הקובע הוא יום משלוח הצו לנישום. לדעת בית המשפט העליון, לצורך ההכרעה, אם פקיד השומה עמד בחובתו הסטטוטורית, יהא היום הקובע יום משלוח הצו לנישום. הוא אינו כולל מיניה וביה, גם את פרק הזמן הנוסף הנדרש לשם הגעתה של ההחלטה לידיו של הנישום.

הזוכה – מ"ה