יעקב הראל, מחזיק ב-100% ממניותיה של המערערת 2, חברת יונו סימול בע"מ שהינה חברה משפחתית והמערער הינו הנישום המייצג. החברה מחזיקה ב-67% מתאגיד ISOA llC שהתאגד ופועל בארה"ב בתחום מכירת ביטוחים רפואיים. הכנסותיו של התאגיד, שהשליטה והניהול של עסקיו מצויה בארה"ב, יוחסו, לפי כללי הדין בארה"ב, לבעלי הזכויות בו (llc.(. בשנות המס 2012 ו-2013 חילק התאגיד כספים לחברה בסך של כ-6.6 מיליון ש"ח וכ-9 מיליון ש"ח, בהתאמה, בגינם ניכה התאגיד מס במקור בהתאם לחלקהּ של החברה ושילם את המס האמור לרשויות המס בארה"ב. בדוחות שהגיש בישראל לשנות המס האמורות, דיווח המערער 1 על הכנסה מדיבידנד שיוחסה לו כנישום בחברה ודרש זיכוי בגין המס שנוכה בארה"ב. מ״ה סירב ליתן את הזיכוי האמור. בנוסף לסוגיית הזיכוי בגין המס בארה"ב, התעוררה מחלוקת נוספת שעניינה זכאותם של המערער 1 וחברה משפחתית נוספת שבבעלותו, המערערת 3, לדרוש הוצאות פחת בגין דירות מגורים להשכרה בארה"ב שבבעלותם:בדוחותיהם לשנות המס 2010-2013, דרשו המערערים 1 ו-3 פחת בגין מלוא עלות הרכישה של הדירות, דהיינו מבלי שייחסו חלק מהעלות לרכיב הקרקע. נפסק: לעניין סיווגו של התאגיד הזר לשם קביעת חבות המס בישראל, הרי שמדובר ב"חבר-בני-אדם" ובהתאם גם תיקבע חבותו במס. לאור עקרון המיסוי הדו-שלבי, ולמרות שהתאגיד הזר נחשב כגוף שקוף לצורכי מס בארה"ב, הרי שהמערער לא בחר להשקיפו גם בישראל ועל כן יש לראותו כישות "אטומה" ולא שקופה לצורכי מס. שעה שכך, היות שההכנסה שיוחסה למערער בארה"ב היא הכנסה מעסק, ממילא מתחייבת המסקנה שגם המס ששולם בגינה הוא מס על הכנסה מעסק, ולמצער, אינו מס על הכנסה מדיבידנד. לאור האמור, יש לבחון את כללי הזיכוי ממסי חוץ הקבועים בפקודה ובכלל זאת את שיטת הסלים, שמהם עולה, כי לא ניתן ליתן למערער את הזיכוי המבוקש. זאת, בין היתר, לאור העובדה שהמערער לא בחר ליישם את ההסדר שנקבע בחוזר מס הכנסה. באשר להוצאות הפחת בגין הדירות: יש להחיל על הדירות את סעיף 21(א) לפקודה – הקובע, כי בחישוב המחיר המקורי של בניין, לצורך קביעת הפחת, לא יובא בחשבון מחיר הקרקע שעליה הוקם הבניין – תוך שניתן להעריך את עלות הקרקע ב-1/3 מהעלות הכוללת, וזאת בהיעדר ראיות הקובעות אחרת.

הזוכה – מ"ה