חברה רגילה צברה הפסדים בשנים 1988-1998. בסוף שנת 1998, ביקשה החברה להכיר בה כ"חברה משפחתית", להחיל עליה את סעיף 64א. לאחר קבלת המעמד, ביקשה החברה לראות בהפסדי העבר שלה כהפסדי "נישום" ולקזז אותם מרווחי ה"נישום". פקיד השומה דחה בקשה זו, וקבע כי ההפסדים הנזכרים בסעיף 64א לפקודה הם ההפסדים הנוצרים החל מיום קבלת מעמד "חברה משפחתית". המערערים טוענים כי המונח "הפסדיה" אשר בסעיף 64א לפקודה, כולל את הפסדי העבר. לשיטתם, תכלית הסעיף היא לעודד פעילות כלכלית באמצעות חברות. על כן, אין לשלול את קיזוז הפסדי העבר, ולהרע בכך את מצבה של החברה המשפחתית בהשוואה לחברה רגילה. בנוסף, טוענים המערערים כי בתיקון 132 לפקודה הוחלף הסדר "החברה המשפחתית" בהסדר "החברה השקופה", ומהוראות המעבר ניתן להסיק כי עובר לתיקון ניתן היה לקזז את הפסדי החברה המשפחתית בתקופה שקדמה לתקופת ההטבה מרווחי ה"נישום" ולא רק מרווחי החברה. המשיב טוען מנגד כי המונח "הפסדיה" שבסעיף 64א לפקודה אינו כולל את הפסדי העבר. הכרה בחברה כ"חברה משפחתית" יוצרת מצב משפטי חדש, וההסדר המיוחד חל על החברה ממועד המעמד החדש והלאה, ולא לעניין הפסדיה בעבר. ״החברה המשפחתית" היא בעלת אישיות משפטית נפרדת. עם זאת, הכנסותיה והפסדיה מיוחסים ל"נישום", כך שמסך ההתאגדות מוסר חלקית, באופן שדיני המס החלים על הכנסותיה והפסדיה של "החברה המשפחתית" הם דיני המס החלים על "יחיד". הכלל הבסיסי בדיני קיזוז הפסדים, על פי הסעיפים 28 ו-92 לפקודה, הוא כי אין לקזז הפסדיו של נישום אחד מרווחיו של נישום אחר. ייחוס הפסדי העבר של "החברה המשפחתית" ל"נישום" וקיזוזם מרווחיו, עומדת בניגוד לדיני קיזוז הפסדים ולתכליות המונחות ביסוד דינים אלה. הערעור נדחה. הותר קיזוז בתוך החברה בלבד ולא להעלות ליחיד.

2006 | הזוכה – מ"ה