מדובר בשאלה הקשורה לתקנה 15א׳ – טובת הנאה לעובדים. עניין ראשון – החברה רכשה טלפונים סלולריים לעובדים וניכתה מס תשומות מלא על הרכישה ו – 2/3 על השימוש. בית המשפט קבע שאין הבדל בין רכישה לשימוש. בשני המקרים תקנה 18(א) מתייחסת לרכישה או שירות שוטף בשני המקרים יש לקחת חלק יחסי על שימוש מעורב. עניין שני – החברה בנתה חדר כושר לעובדיה וטענה שיש בזה לשפר את הבריאות שלהם ואת מצבם הנפשי וכך לשפר את פיריון העבודה שלהם. בית המשפט לא קיבל את הטענה וקבע כי די בזה שיש שימוש ישיר על ידי העובד והוא הנהנה הראשון והמרכזי, אז גם אם המעסיק הוא נהנה נוסף מזה עדיין זה הטבה לעובד ונכנס בגדר סעיף 15א׳. אי אפשר להיכנס גם לסעיף 15א׳ וגם לסעיף 18 לתקנות. זה או זה או זה. בית המשפט דחה את אענת החברה וטען שאין הבדל בין חדר כושר, לארוחות עובדים וללינת עובדים(פס״ד קינטון בעליון). זה בדיוק אותו עניין, הנהנה המרכזי הוא העובד ולכן התשומה לא מוכרת. בית המשפט דחה את הערעור.

2003 | הזוכה – מע"מ