רקע – כאשר עצמאי משלם מקדמות ביטוח לאומי ביתר בשנה פלונית, שנה לאחר מכן יקבל החזר מביטוח לאומי. מס הכנסה דרש שבשנה שבה התקבל ההחזר יקזז הנישום את הסכום מהמקדמות ששולמו באותה שנה והניכוי יינתן רק על הסכום נטו ששולם (בניכוי ההחזר). התובע ציין כי הדרישה של מס הכנסה אינה בדין. הסעיף מציין רק את עניין הניכוי ולא מצב של החזר. יותר מזה, סעיף 362 לחוק הביטוח הלאומי קובע כי החזר הצמדה וריבית יהיו פטורים ממס. מס הכנסה מודה כי החיוב הוא פרי פרשנות ונובע מהיגיון שאם לא כן, יהיה ניכוי מותר בסכום גבוה ממה ששולם וכן יש חוסר הגינות מול שכירים שאינם זכאים לניכוי ביתר. בית המשפט קבע כי החישוב של מס הכנסה הגיוני, אך פרי יצירתה ואינו מעוגן בחקיקה. על כן על מס הכנסה להשיב כספים לתובעים וככל שרוצה הרשות לתקן העניין, עליה לשנות את החוק כך שיאפשר קיזוז זה. לסיכום, אדם ששילם בט״ל ביתר בשנה מסויימת, זכאי להנות מהניכוי לפי 47א׳ ושנה לאחר מכן כשיקבל החזר, לא יקוזז הסכום מהסכום המשולם באותה שנה.

2019 | הזוכה – התובע