יש לבדוק במקרה דנן, אם העסקה כוללת עסקת אשראי, שאז יש לבצע היוון כדי לעמוד על השווי הנכון של העסקה. בית המשפט העליון לא נזקק במישרין לסוגיה זו בעבר, אך במקרים אחרים קבע, כי לא כל עסקה של תשלום תמורה בשיעורים, הינה הלוואה. רק אם בדיקת אומד דעת הצדדים מלמדת על איחור או הקדמה בתשלום המביאים לשינוי בתמורה, הרי שמדובר בעסקה שיש בה מרכיב מימוני, כמו בעניין המכון הגיאופיסי). בהיעדר ממצא כזה -אין מדובר בעסקת אשראי, אלא אם יוכח אחרת באופן פרטני. אמנם קביעה זו אינה עולה בקנה אחד עם הוראת ביצוע 62/78, אלא שהמערערת זנחה טענה זו, וממילא מדובר בהנחיות פנימיות שאינן מחייבות את בית המשפט. לאור העובדה שהצדדים התייחסו לאפשרות של הקדמת שני תשלומים מאוחרים ללא שינוי בתמורה – הרי שאין מדובר בעסקת אשראי. כמו כן, בקבלה את עמדתו של מנהל מיסוי מקרקעין, בדקה הוועדה, כי המערערת נטלה על עצמה התחייבות כלפי עיריית תל אביב לביצוע עבודות פיתוח כדי לאפשר לה למצות את זכויות הבנייה, ויש לראותן כהיטל השבחה ולצרף את כל התמורות לצורכי חישוב מס רכישה. אם בפועל לא יבוצעו העבודות, תוכל המערערת לפנות בבקשה לתיקון שומה.

הזוכה – מ"ה