העובדות – המערער שילם סכום של מאות אלפי ש״ח כמקדמה למוסד עבור ביתו. מס הכנסה טען כי בחוזה כתוב ״דמי פיתוח״ ולא ״דמי החזקה חודשיים״ ולכן לא נכנס בגדר סעיף 44 ששם כתוב החזקה במוסד. כמו כן, המערער טען כי ביטול הסכם השומה היה ללא זכות שימוע ולכן לא תקין. בית המשפט קבע כי הליך ביטול הסכם השומה היה תקין. בית המשפט קבע כי הפרשנות של מס הכנסה לסעיף היתה שגויה. המשקל שניתן ללשון הסעיף היה מוגזם והתעלם ממהות ההתקשרות בין המוסד למערער. ההידבקות לעניין הזיכוי של 10% לשנה בהסכם היא סתמית שהרי קשה מאוד למצוא מוסד טוב ומשמצא סביר שלא יוציא את ביתו. בנוסף, אין לפרש את סעיף 44 באופן כזה דקדקני, שכן לשון הסעיף מדברת באופן כללי על עניין דמי ההחזקה ואינה מבחינה בין סוגי הכנסה שונים. יש לפרש את הסעיף פרשנות רחבה הרי התשלום למוסד נועד לצורך החזקת ביתו לאורך זמן במוסד. לכן שגה מס הכנסה בפירוש סעיף זה.

2012 | הזוכה – המערער