"בעל מניות מהותי" מוגדר בסעיף 88 לפקודה כבעל 10% מאמצעי השליטה בחברה. בענייננו, המועד הקובע האם מדובר בבעל מניות מהותי הוא במועד שבו נצמחה הזכות לקבלת ריבית והוחלט על תנאי תשלום הריבית, דהיינו ביום 18.8.08, מועד חתימת הסכם מכירת מניות המערער בחברה. במועד זה, המערער היה בעל מניות מהותי. אמנם, המערער לא קיבל את החזר ההלוואה ואת כספי הריבית באוגוסט 2008, אלא במועדים מאוחרים יותר, לאחר שחדל להיות בעל מניות. אולם, מכיוון שתנאי ההחזר נקבעו בעת היותו של המערער בעל מניות מהותי, ואף נמסרו לו השקים המעותדים, יש לראות בכספי הריבית לעניין המיסוי, כאילו הועמדו לזכותו כבר במועד ההסכם. פרשנות אחרת תביא למצב שבו בעל המניות המהותי יוכל להשפיע על תנאי החזר ההלוואה, באופן שתשולם לאחר שכבר לא יהיה בעל מניות מהותי, ואזי, לא ניתן יהיה למסות את הריבית לפי ס"ק 125(כ(ד)(3) לפקודה. אפשרות זו מנוגדת לתכלית הוראת החוק האמורה ולכוונת המחוקק, כפי שהובעה בפירוש בדברי ההסבר לתיקון הפקודה. אין מחלוקת כי המערער נישום לפי שיטת המזומנים, שלפיה נקבע תאריך קבלת ההכנסות או הוצאת ההוצאות כתאריך שבו התקבל או הוצא כסף במזומן. זאת, להבדיל ממי שנישום לפי השיטה המסחרית, שלפיה מועד ההכנסה או ההוצאה נקבע לפי היום שבו נוצרה הזכות לקבל את ההכנסה או החיוב להוציא את ההוצאה. אלא שיש להבחין בין עיתוי הבדיקה של בעל מניות מהותי לבין עיתוי החיוב במס. בענייננו, יש לראות את ההחלטה בדבר פריסת החזר הריבית כהחלטה שהמערער יכול היה להשפיע עליה, וככל הנראה אף השפיע עליה בפועל. יצוין, כי לעניין זה, טענת המערער בדבר הדרתו מהשפעה על פעולות החברה ובדבר היעדר יכולת להשפיע על אופן קבלת החזר ההלוואה ושיעור הריבית, לא נתמכה בראיה נוספת כלשהי ועמדה כעדות יחידה של בעל דין, אשר לא היה בה להרים את נטל ההוכחה. אף שהחיוב בריבית הוא לפי בסיס מזומן, בית המשפט מרחיב את משמעות המונח "בסיס מזומן" גם למקרים בהם עוברת לנישום הזכות לקבלת הכסף.

הזוכה – מ"ה