לב-ליבו של הערעור טמון בשאלה, האם פעילות המערערת במניות שרכשה באמצעות נטילת הלוואות מבנק, היא בגדר "עסק" – כך שהוצאות המימון שצמחו לה בגין ההלוואות מותרות בניכוי עסקי לפי סעיף 17 לפקודה ובקיזוז כהפסד עסקי לפי סעיף 28 לפקודה; או שמא מדובר בפעילות הונית. לא קיימת עילה להתערב בקביעתו של בית המשפט המחוזי כי מדובר בפעילות הונית. משנקבע כך, ועל רקע הפסיקה ובמרכזה ההלכות שנקבעו בעניין מ.ד.מ ובעניין נכסי כהנים, הוצאות המימון אשר צמחו למערערת ניתנות לניכוי רק כנגד הכנסה מדיבידנד אותה היא הפיקה מהמניות באותן השנים. אין צורך להידרש לטענת המערערת כי התקבול מדיבידנד בין חברתי הוא למעשה אינו בגדר "הכנסה" משום שהוא הוצא מבסיס המס בגדר סעיף 126(ב) לפקודה, תוך שנאמר שבנסיבות העניין, גם אם הייתה מתקבלת טענה זו לא היה בכך כדי לשנות מתוצאות המס האופרטיבית.

2015 | הזוכה – מ"ה